ציניות בעבודה או רגישות הגנתית? כך בונים ביטחון פסיכולוגי ותקשורת מקרבת בצוות דרך סדנאות לעובדים

מה שנראה כציניות לעיתים היא רגישות שלמדה להגן על עצמה.

במסגרת הסדנאות שלנו לארגונים בדופק, פנתה אלינו עמותה עם בקשה פשוטה: סדנת תקשורת מקרבת לצוות שלה. אבל כבר בשיחת ההכנה הם הוסיפו משהו: ״אנחנו מכירים את השיטות. עברנו כמה סדנאות. זה לא עוזר.״

מאחורי המשפט הזה אפשר היה לשמוע את מה שלא נאמר - שמשהו בצוות הזה לא זז. תקוע.

שהאינטריגות, העקיצות, הריחוק בין האנשים - כולם נמשכים, בשבוע אחר שבוע, למרות הידע והרצון הטוב.

למה סדנאות תקשורת בארגונים לא תמיד עובדות? בקצרה, זהו מצב קלאסי של פער בין ידע תיאורטי לבין יישום מיומנויות רכות (Soft Skills) בתוך היום-יום הלחוץ. הקושי האמיתי אינו בהבנת המושגים, אלא ביכולת להפעיל אותם ברגעי קונפליקט, כשהדפוסים האוטומטיים שלנו משתלטים על המרחב. כדי ששינוי כזה יקרה, הצוות זקוק ליותר מהרצאה מעוררת השראה - הוא זקוק למרחב בטוח שמאפשר להפוך את הידע לחוויה רגשית וגופנית שמשנה את הדינמיקה מבפנים.

אנשים מופלאים עם פער בתקשורת בין - אישית

מהרגע הראשון היה ברור שמדובר באנשים יוצאי דופן. רגישים, עמוקים, מלאי כוונה טובה. הם דיברו על העבודה הטיפולית שלהם במילים של שליחות - על המשמעות שהם מוצאים בה, על האנשים שהם עוזרים להם.

ובמפגש עם המטופלים, הרגישות שלהם היא עוצמה אמיתית: אמפתיה, הכלה, נוכחות. הם יודעים לראות אנשים.

אבל ברגע שהם מדברים אחד עם השני - משהו משתנה.

בחדר אפשר היה לחוש את זה. מגננות. עקיצות עדינות. ציניות. אנשים שומרים על עצמם, גם כשאין סיבה ברורה לכך. הפער הזה - בין מי שהם מול המטופל לבין מי שהם מול עמיתיהם – הוא לא תופעה נדירה. הוא אנושי מאוד,  ולעיתים קרובות הוא נובע מחוסר בביטחון פסיכולוגי בתוך הקבוצה.

הידע לא משנה את הדפוס - החוויה הרגשית כן.

כשצוות ״מכיר את השיטות״ אבל הדפוסים לא משתנים – זה לא כישלון של הידע. זה אומר שהידע לא עבר להיות חוויה.

אפשר להבין בראש לגמרי מה זה אומר להקשיב בלי לשפוט. אפשר לדעת את כל השלבים של תקשורת מקרבת. ועדיין, ברגע שמישהו אומר משהו שמגרה אותנו – הגוף מגיב לפני שהמחשבה מספיקה להגיע.

זה לא חולשה. זה ביולוגיה. דפוסים עמוקים לא משתנים דרך הבנה – הם משתנים דרך מפגש, דרך חוויה, דרך בחירה מחודשת שנעשית שוב ושוב עד שהיא הופכת לטבע שני.

לכן, בבואנו לבחור סדנאות לעובדים או פיתוח צוות, עלינו לחפש תהליכי עומק חווייתיים ולא רק הרצאות פרונטליות. לפעמים צוותים לא צריכים יותר ידע. הם צריכים מרחב שבו אפשר להרגיש את הדפוס מבפנים ואז לבחור אחרת.

מה מסתתר מאחורי הציניות במקום העבודה?

באחד הרגעים בסדנה, מישהו שיתף משהו כנה ושקט: ״הרבה פעמים אני משדר ריחוק. אבל בפנים אני דווקא רוצה שיתקרבו אליי.״ זה אחד הדברים הכי אמיתיים שאפשר לשמוע בחדר עם אנשים.

ציניות היא לא אופי. היא לרוב ביטוי של מישהו שניסה בעבר להיות פתוח, ונפגע. מישהו שלמד שרגישות היא סכנה – ובנה סביבה שכבה של הגנה.

מרשל רוזנברג, שפיתח את התקשורת המקרבת, טען שמאחורי כל התנהגות – גם הכי קשה או מרוחקת – מסתתר צורך פשוט שלא קיבל מקום. הציניות היא לא תוצר של אישיות "קרה". היא נולדה מאכזבה.

ומתחת להרבה מהמגננות שאנחנו רואים בצוותים נמצא פחד מאוד אנושי: שלא יראו אותי באמת. שלא יבינו אותי. שאם אהיה פגיע – יכאב.

רגישות היא נכס – אבל היא זקוקה לקרקע בטוחה

אנשים רגישים הם מתנה לכל צוות. הם רואים מה שאחרים מפספסים. הם מרגישים את הדינמיקה בחדר לפני שהיא הופכת לבעיה. הם מביאים עומק, אמפתיה ויכולת יצירה יוצאת דופן.

אבל הרגישות הזו דורשת סביבה. בסביבה שבה היא לא בטוחה – אותה רגישות מדויקת הופכת לנטל. האדם הכי אמפתי בחדר הופך לאדם הכי מותש.

מהו המפתח להצלחת צוותים לפי מחקרים?

פרויקט Aristotle של גוגל, שחקר מאות צוותים לאורך שנים, הגיע למסקנה אחת ברורה: המרכיב הבודד החשוב ביותר לביצועי צוות הוא ביטחון פסיכולוגי – תחושה שאפשר לדבר, לטעות, לחשוף, מבלי לפחד.

לא כישורים. לא חכמה. ביטחון.

כי ללא ביטחון, האנשים הכי מוכשרים בחדר שומרים את הטוב ביותר שבהם לעצמם.

מה שקורה כשמניחים את השריון

ברנה בראון מדברת על ה״שריון״ – ההגנות שאנחנו לובשים כדי לא להיפגע. ומה שהיא מצאה, שנה אחרי שנה של מחקר, הוא שדווקא האנשים שמסוגלים להניח אותו – הם אלה שחווים את החיבור האמיתי ביותר, בחיים ובעבודה.

בסדנה הזו, ברגעים מסוימים, אפשר היה לראות את זה קורה. אנשים שמניחים לרגע את ההגנה. שמכירים בדפוס שלהם בלי להתבייש. שפוגשים זה את זה קצת יותר כמו שהם באמת.

לא חייבים ״להיות פגיעים״ כסיסמה. אבל כן אפשר ליצור מרחב שבו אנשים לא צריכים להתאמץ כל כך כדי להגן על עצמם. ומהרגע הזה מתחילה תנועה. גם בצוות כקבוצה שלמה, וגם בתוכנו ברמה האישית.

ב"דופק", אנחנו מאמינות שאי אפשר "ללמד" רגישות או ביטחון דרך מצגות. כדי שצוות באמת ינוע מציניות וניכור לחיבור, דרוש תהליך עומק שמאפשר למשתתפים לחוות את הדינמיקה הקבוצתית בזמן אמת, להניח את השריונות ולבחור מחדש בשיח פתוח ומקרב. הסדנאות שלנו נבנו בדיוק עבור הרגעים האלו – שבהם הידע הופך לחוויה משמעותית, והצוות הופך ליחידה מגובשת וחסינה יותר.

רוצים לבנות ביטחון פסיכולוגי אמיתי בצוות שלכם?

הקליקו כאן לצפייה בתפריט הסדנאות המלא של דופק ולתיאום תהליך מותאם אישית עבורכם

לתפריט הסדנאות