המאמר הזה מיועד לכולם. בין אם התחלת לאחרונה ללכת לטיפול, או שיש לך מטפל/ת קבוע/ה כבר תקופה. אולי אפילו רק חשבת ללכת לטיפול, ויצא לך לשוטט במנועי חיפוש של מטפלים או לנהל שיחה קצרה בנושא.
בוודאי שמת לב, שטיפול רגשי יכול להיעשות במגוון שיטות.
למעשה משיטוט קצר באתרי טיפול מוכרים, אפשר למצוא עשרות אם לא מאות שיטות טיפול שונות.
ניתן לנהל דיון ארוך בשאלה איך לבחור מטפל.ת ושיטת טיפול, אבל לא בכך יעסוק המאמר.
אנחנו בדופק מציעים תהליכי טיפול קבוצתיים במסגרת סדנאות להתפתחות אישית או קבוצות טיפול.
אם שקלת להתחיל תהליך מסוג זה, אנחנו מזמינות אותך לפנות אלינו לשיחת בירור צרכים: צור קשר.
במאמר זה בחרנו דווקא לעסוק בשאלה: איך יודעים שהטיפול עובד?
לדעתנו, זה נושא שאינו מדובר מספיק על אף חשיבותו הגדולה.
מדוע מדובר בנושא כל כך חשוב?
קודם כל כי טיפול הוא תהליך שדורש השקעה מצד המטופל. לא רק השקעה כספית אלא גם השקעה רגשית של זמן, אנרגיה וגיוס כוחות פנימיים להתבוננות ויצירת שינוי.
קשה לדמיין סיטואציה שבה נמשיך להשקיע הן מאמץ והן את מיטב כספנו, מבלי שנוכל לענות על שאלה פשוטה כמו: ״האם זה שווה את זה?״.
חשוב לנו להסתייג לרגע, ולציין שטיפול הוא דבר מורכב.
אפשר להיכנס אליו מסיבה מסוימת, ותוך כדי התהליך לגלות שהגענו בגלל סיבה אחרת לגמרי.
אפשר גם שלאורך הזמן, הטיפול יתמקד בנושא א׳ ואז נושא ב׳ וג׳ וכן הלאה.
בדיוק באותה מידה שבה יתכן שכלל הנושאים שבהם נגענו, יתגלו כקשורים זה בזה עד כדי כך שלא ניתן להפריד ביניהם בכלל.
סייג נוסף שחשוב לנו להשמיע, נוגע לנטייה הפופולרית לנסות להעריך שווי של דברים בצורה אנליטית או לתפיסה השולטת בעולם העבודה לפיה חייבים ״להתייעל״ ולבצע קיצוצים במקומות שאינם מועילים.
אין לנו כוונה להחיל את סגנון החשיבה הזה על עולם הטיפול.
כוונתנו היא לעזור לך לפתוח את הראש לגבי היכולת שלך כמטופל.ת להעריך את יעילות הטיפול שקבלת בהווה, בעבר ובעתיד, ולצייד אותך בכלים ראשוניים שיאפשרו לך להתחיל את ההערכה הזו.
בנוסף נציין כי מגוון המענים הטיפוליים שאנחנו מציעות בדופק מבוססים על עידוד צמיחה אישית, זיהוי חסמים וביסוס הכרות מעמיקה של המשתתפים עם עצמם. המנחים שלנו מגיעים עם ניסיון רב בהובלת תהליכים קבוצתיים השמים דגש רב על מדידה והערכה של התהליך הטיפולי.
כדי לשמוע יותר על התהליך, אפשר להשאיר לנו פניה בקישור שבסוף המאמר.
השיטות שנציג בהמשך המאמר נלקחו מתוך ספרה של ורד סלונים-נבו : ״הערכת טיפול״.
הספר כתוב בגובה העיניים ואנחנו ממליצות בחום לעיין בו.
נחזור לשאלה מדוע חשוב להעריך טיפול. מתוך ספרה של סלונים-נבו בחרנו לציין שתי מוטיבציות עיקריות:
1) חידוד של מטרת הטיפול
כדי לענות על השאלה: ״האם הטיפול עוזר״ צריך לגזור מטרות לטיפול. לבחון אל מול המטרות האלה האם הן הושגו או האם היה שיפור. נרחיב בהמשך לגבי מציאת התשובה לשאלה הזו.
2) הגברת השיתוף של המטופל בתהליך
כאשר המטופל לוקח חלק בהגדרת המטרות לטיפול, ובמדידה של התקדמות הטיפול, עולה רמת השותפות בין המטפלת למטופל. השותפות עשויה להעלות את המוטיבציה של שני הצדדים, את רמת האמון ביניהם ואף להגביר את תחושת ההעצמה והמסוגלות של המטופל.ת בתהליך.
מתוך הסיבות שצוינו, נקודת המוצא שלנו היא כזו:
אם נצליח לסייע למטופלים להרגיש שהם מסוגלים למדוד את התקדמות הטיפול שלהם ולהעריך את מצבם ביחס לבעיות שמטרידות אותם.ן, הם יוכלו להפיק ערך גדול יותר מהטיפול ולחוש שהם מסוגלים יותר להתמיד בו ולראות תוצאות.
במילה טיפול, אנחנו מתייחסות בצורה כללית לכל סוגי הטיפול, בין אם מדובר בטיפול פרטני או קבוצתי, קצר-מועד או בלתי מוגבל בזמן, מובנה מאוד כמו תהליך אימון או חופשי מאוד כמו טיפול פסיכודינאמי.
ועכשיו, נעבור לכלים פרקטיים:
1. איך בוחרים בעיה שבה נרצה להתמקד:
כדי לחדד את מטרות הטיפול, נרצה להתמקד בבעיה מסוימת.
מדובר בפעולה שמצריכה שיתוף פעולה של המטפל והמטופל.
להלן מספר שאלות מנחות שיאפשר לך להרהר בנושא, ולהגיע מוכן יותר לשיחה עם המטפל :
למה הגעתי מלכתחילה לטיפול?
מה מציק לי?
מה אני רוצה לשנות?
מה נכון לי לשנות?
לפעמים התשובה תהיה מספר דברים ספציפיים כמו: לשפר את הזוגיות שלי, להצליח להחליף עבודה ולהרגיש יותר יפה.
במצב כזה המטפלת והמטופל יוכלו לבחון האם הטיפול מתמקד באחד מהנושאים יותר מאשר באחרים, או שהטיפול דווקא עובד על כל הנושאים שהועלו יחד.
במידה והתשובה השנייה נכונה- אפשר למדוד התקדמות בכל אחת מהחזיתות בנפרד.
לפעמים התשובה תהיה יותר מופשטת, לדוגמא: להרגיש שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים.
במצב כזה, אפשר להגדיר מצב כללי הראוי לשיפור, שאותו נמדוד ובו נרצה להתמקד בטיפול.
חשוב לנו לציין, ששיטות טיפול שונות, שמות מיקוד שונה בנוגע ״לבעיות״ של המטופל, לכן חשוב גם לבצע את החשיבה והדיוק ביחד עם המטפל.
במידה ועדיין לא התחלת טיפול, דיוק סיבת הפניה לטיפול יכול לסייע לך בהבנה לגבי איזה סוג טיפול עשוי להועיל, בהתאם למיקוד של כל שיטה.
טיפ לדרך: זה בסדר לטעות ולהגדיר מטרה מסוימת ולגלות בהמשך שיש מטרות חשובות/ אחרות שנרצה להתמקד בהן במקום.
חשוב להעלות את המחשבות האלה בשיחה עם המטפל.ת ולהעריך מחדש את מטרות הטיפול.
2. איך מגדירים את הבעיה:
אחרי שהוגדרה בעיה, צריך ליצור שפה משותפת שדרכה נוכל למדוד את מצבנו ביחס לבעיה.
שתי שאלות שינחו אותנו:
(א) מהן המחשבות הרגשות והפעולות שאנחנו עושים בעקבות הבעיה.
(ב) מה התדירות של ״תסמיני״ הבעיה מהסעיף הקודם.
לדוגמא, הבעיה במוקד הטיפול היא להצליח להחליף עבודה.
ננסה ״לתאר״ את הבעיה דרך התסמינים שלה, ונתייחס לתכנים שעולים בצורה של מחשבות רגשות או התנהגות.
זה בהחלט יכול להיות קשה להתחיל להתבונן בצורה כזו בבעיה שלנו, ויתכן שגם אם נצליח לזהות את ״התסמינים״, לא נצליח לבודד אותם לקטגוריה אחת של מחשבה, רגש או התנהגות.
המטרה כאן היא: להכיר יותר טוב את הצרכים שלנו כדי לאפשר למטפל להבין אותנו יותר טוב.
במידה ונמצאים בטיפול פרטני, אפשר גם לעשות את החשיבה הזו ביחד עם המטפל במהלך מפגש.
נמשיך בדוגמא של ״להצליח להחליף עבודה״:
מחשבות: בממוצע, אני חושבת 16 פעמים ביום את המחשבה שאני רוצה לעבוד במקום אחר. ב80% מהפעמים שאני מחליטה לחפש עבודה אחרת אני חושבת שאני לא טובה מספיק.
רגשות: בימים של עבודה אני מרגישה מתוסכלת ב90% מהזמן, אני מרגישה כפוית טובה 7 פעמים בחודש בגלל שמעריכים אותי בעבודה.
התנהגות: אחת לשבוע בשעות הערב אני מתפרצת על בעלי בנושא שקשור לעבודה, אני נמנעת מלשוחח על הנושא עם האנשים הקרובים לי, כי הם לא מבינים ללבי. אני נכנסת לאתרי דרושים 5 פעמים בשבוע וגולשת בהם לפחות חצי שעה אבל לא מגישה מועמדות לכלום.
הנתונים שהצגנו בדוגמא עלולים להיראות מבלבלים, הרי אנחנו לא רגילים לכמת התנהגויות מחשבות או רגשות, בחיי היומיום.
יתכן גם שאתם תוהים האם הנתונים בכלל מדויקים.
נדבר בהמשך על מדידה ושיטות שונות לבצע אותה.
טיפ לדרך: חשוב להבין שלתחושת הסובייקטיבית שלנו יש משמעות גדולה.
אם נדמה לי כרגע שאני מבלה 90% מהזמן בלהיות מתוסכלת, זה אומר שאני מאוד מתוסכלת, וזה כל מה שחשוב לנו לדעת.
ככל הנראה, בעתיד, במידה והטיפול יצליח, אוכל לדווח על אחוזים נמוכים יותר, ולכן אדע באופן יחסי לעצמי, השתפרתי.
3. איך מודדים את הבעיה:
קיימות שיטות רבות למדידה, אבל בחרנו במאמר זה להתייחס לשיטה אחת שעשויה להיות טובה לרב האנשים.
הרעיון נקרא- מדד עיגון עצמי (Self-anchored scale) והוא מאוד פשוט:
נחשוב על הבעיה שבה בחרנו להתמקד, ועל ״התסמינים״ שהגדרנו לבעיה.
ניצור לעצמנו סקאלה אישית שתנוע בין המצב הגרוע ביותר למצב הטוב ביותר.
נתחיל מלחשוב על מצבי הקיצון, ונשאל את עצמנו:
איך אני מרגיש/ה במצב כזה?
מה אני חושב/ת במצב כזה?
איך אני מתנהג/ת במצב כזה?
לדוגמא, במצב הקיצון השלילי שלי, ביחס לעבודה:
אני מרגישה שלא בא לי לצאת מהמיטה, אני עצובה וכועסת, מרגישה חסרת אונים ושאין לי שום ברירות.
אני חושבת על לקחת יום מחלה, אני מרחמת על עצמי, אני חושבת שלא אמצא עבודה אחרת לעולם.
אני לפעמים באמת לא הולכת לעבודה, ואם הלכתי אני מוציאה את התסכול על בן הזוג שלי או אחותי, כשהם מתקשרים ואחר כך בוכה ומצטערת. אני לא מחפשת עבודה בכלל ביום כזה.
נגדיר את המצב הזה בתור 1.
אחר כך נעבור לשאול את אותן השאלות על מצב הקיצון החיובי ביותר שלי ביחס לעבודה. המצב הזה יקבל את הערך הגבוה ביותר בסקאלה.
אפשר לבחור סקאלה של 1-5, 1-7, או 1-9. הבחירה היא שלך, ויכולה להיעשות בהתאם לכמות מצבי הביניים שביכולתך לדווח עליהם. כלומר, כדאי שיהיה לי ברור מה יכול להיות מצב של 6 או 8 , כדי לבחור סקאלה של 1-9.
במידה ולא בטוחים, כלל אצבע: אנשים שגבוהים יחסית ביכולת שלהם לנתח את עצמם- יכולים לבחור בסקאלה רחבה של 1-9, ואנשים שפחות יודעים לשים לב לכל פרט ופרט, כדאי שיבחרו סקאלה צרה של 1-5.
אחרי שנגדיר את גבולות הסקאלה, נבחר בערך המרכזי שלה, למשל בסקאלה של 1-5 זה יהיה הערך 3.
גם כאן, נשאל את עצמנו איך ״נראה״ המצב הזה.
אחרי שיצרנו לעצמנו סקאלה, נמקם את מצבנו הנוכחי.
איך עושים את זה?
נשאל את עצמו את שלושת השאלות ולפי ההגדרות שנתנו לקצוות, נבין איפה למקם את עצמנו בסקאלה.
נוכל להחליט שאחת לכמה זמן אנחנו מודדים את עצמנו שוב, וכך מקבלים אינדיקציה לגבי מצבו ביחס לבעיה.
המדידה צריכה להיות ביחס לבעיה שהגדרנו.
למשל אם הבעיה שלי קשורה למפגשים משפחתיים, ארצה למדוד את עצמי בסמוך למפגשים האלה, ולא בהכרח כל יום. לעומת זאת, מתוך הדוגמא שלנו על ״להצליח להחליף עבודה״ יתכן ונרצה דווקא למדוד את עצמנו כל יום.
שימו לב- גם אם לא נראה שיפור מתמשך ממפגש למפגש, זה לא אומר שהטיפול לא מצליח! בטיפול טוב יש גם ירידות לצורך עליות, ולפעמים גם תקופות של עליה מאוד גבוהה ומהירה שסופה בירידה.
חשוב מאוד לתאם ציפיות עם המטפל.ת לגבי הסקאלה שלנו, ולהבין שמדובר במדד שמשקף לנו מידע, אבל הוא לא בהכרח מספר על התמונה השלמה.
טיפ לדרך: לפעמים יהיה מאוד קשה להגדיר את מצב הביניים, וזה בסדר לבחור שלא להגדיר אותו. בהמשך הטיפול, בתקווה שמצבנו ביחס לבעיה ישתפר, נוכל לחוות יותר את המצב הזה ולהתחיל לתאר אותו.
לסיכום, חשוב לזכור שכמטופלים אנחנו צריכים להכיר את עצמנו ואת הסיבות שבגללן הגענו לטיפול. האחריות היא גם שלנו ולכן נרצה גם לחדד את מטרות הטיפול וגם לקחת חלק פעיל יותר בתהליך הריפוי או הצמיחה שלנו.
מקוות שהמאמר סייע להגביר את תחושת המסוגלות שלך למדוד אפקטיביות של טיפול או היכולת שלך לדייק את הצרכים מהמטפל ומהטיפול.
אנחנו זמינות להתייעצות במייל או בפניה דרך האתר:
להרשמה לקבלת תכנים מעניינים בתחום ההתפתחות האישית מידי חודש ישירות למייל יש ללחוץ כאן.
כותבת המאמר: חן פרידמן ביטון, מנהלת תוכן מקצועי