איך עובדים עם "מה" ולא עם "איך": פריצת תקרת הזכוכית בקריירה

מערערים על ההיגיון והשכל המצמצם ופותחים סקאלות חדשות של פוטנציאלים ממשיים ופרקטיים.

בשבועות האחרונים בתוך הסדנאות לפיתוח ארגוני שאני מעבירה מטעם "דופק", אני מוצאת את עצמי מדברת עם אנשים על אותן נוסחאות מחשבתיות של "אם... אז"....

"אם אין פרוטקציה - אי אפשר להיכנס להייטק"

"אם אני צריכה גמישות בשעות - בהכרח לא אמצא תפקיד ניהול"

"משרה מלאה בהכרח תמנע ממני להיות עם הילדים שלי – איזון בית-עבודה הוא בלתי אפשרי"

"בשביל להרוויח טוב, צריך לקרוע את התחת"

"אני רוצה להשיג עבודה בתחום, אבל הסבירות שאמצא בזה נמוכה".

"אני רוצה יומיים בשבוע מהבית ורוב המקומות מאפשרים יום"

"בא לי דריסת רגל במקום הזה אבל לא יקבלו אותי בלי ניסיון"...

מה שנקרא אין כניסה! ואני שואלת את השאלה - האומנם?! תמיד כדאי להפוך סימן קריאה לסימן שאלה ולבדוק איך אפשר להתרחב בתוך עולם העבודה החדש. בסופו של דבר אם אנחנו רוצים לקבל את מה שבא לנו ולהגיע אל מימוש עצמי, מה האינטרס להישאר ב"אין סיכוי ש...." או ב"אי אפשר"?

האם הסטטיסטיקה מחייבת אתכם? (שינוי תודעתי בקריירה)

שאלתם את עצמכם פעם אם יש אופציות נוספות?

העזתם לערער על העובדות?

למשל: אם נשים מרוויחות בסטטיסטיקה פחות ב-36% מגברים על אותם תפקידים (נתון אמיתי ומצער ב-2026) - האם זה חל בהכרח על כולנו?! >> ממש לא! הסטטיסטיקה חלה על מי שמשתף איתה פעולה, העובדה היא עובדה - אני לא מתווכחת איתה, זאת המציאות, אני רק מסכימה לפתוח את עצמי למה שמעבר לסטטיסטיקה.

אפשר לפתוח אופק חדש שהוא ה"יוצא דופן" בתוך מה שרווח. אני משתפת במפגשי ייעוץ וליווי קריירה על אינספור סיפורים שלי ושל אנשים שליוויתי לאורך הדרך שמהווים הוכחות היתכנות לכך ששברנו את ה"אי אפשר" ופרצנו את תקרות הזכוכית. למשל: איך אפשר להרוויח ממש טוב, גם במגזר הציבורי או בעשייה חברתית - זה לא חייב להיות בצורה הדיכוטומית שנדמה... או איך אפשר לתפקד בתפקידי מפתח וניהול ועדיין להתנהל בשיא הגמישות עם איזון בין הבית לעבודה? או איך אפשר לעסוק בתשוקה, להיות בשיא המימוש ועדיין להרוויח מעולה? לפתוח אפשרויות של תפקידים, עיסוקים, טייטלים שבכלל לא חשבנו עליהם ולא היו לפני רגע בפריים.

לעבוד הפוך: לאפיין וליצור את המציאות

לעבוד הפוך - לא "מה יש בשוק" ומזה לגזור מה יתאים לי ובכך האפשרויות מאוד דלות או שצריך להתפשר על משהו, אלא לאפיין ולהחליט מה אתם רוצים ובכך פשוט למצוא או ליצור את האופציה האולטימטיבית הזאת - כמו שקרה לי לא פעם.

כשאני מתאמנת בפילאטיס, יש לנו בסוף הרפיה על ערסלים – ערסלי יוגה שעליהם אני עושה היפוך – קושרת את עצמי ומתהפכת על הראש, פתאום להיות במצב שהגוף לא רגיל אליו, אולי גם לא הכי נוח, אבל זה מזרים את הדם בכל הגוף ומאפשר לקבל רגע זווית התבוננות אחרת ומעניינת על החדר ועל עצמי. אני מקבילה את זה גם למה שכתבתי פה – משמעות ההיפוך היא הניסיון לצאת מעצמינו, להיות באזור שלא היינו בו קודם, לקבל פרספקטיבה חדשה, הזדמנות לחשוב אחרת ובכך להנכיח הלכה למעשה את הרצון שלנו במציאות.

הרבה פעמים אנחנו מסנדלים את עצמינו ע"י מחשבות חוסמות שמצמצמות לנו את התנועה. מה שנחשוב או נאמין בו, פשוט יקרין את עצמו על המציאות התכל'סית שנפגוש ובכך המציאות פשוט תוכיח לנו שצדקנו. אם אני נכנסת לחנות והמוכרת לא נעימה אליי אוטומטית זה יוריד לי את החשק לקנות, נכון?

כך - אם הגעת עם ספקות לקבל העלאה בשכר ובפנימיות אתה לא מרגיש שאתה באמת ראוי ומגיע לך או לא נעים לך לקבל, אז הבוס יגיד לך לא כי זה מה שמלכתחילה "הסכמת להכיל" - זה מה ששידרת. או אם רצית לצאת מוקדם לילד אבל הרגשת לא נוח לבקש, בוודאי שתקבלי פרצוף מהצד השני.

אנחנו בסך הכל מצגת שמקרינה עצמה על מסך, במסך אנחנו רואים את השקופית שיצרנו, אם יש פונט או צבע שלא מוצא חן בעיני זה לא יעזור לי לקשקש על המסך - קרי - להתבאס ממה שאני רואה בחוץ, אלא, אני צריכה לחזור לסרגל הכלים של המצגת, לשנות ואז כשאצא להקרנה, אראה את השינוי על המסך, נכון? אותו הדבר בחיים שלנו. הדגש צריך להיות על מה בא לנו שיהיה.... אם אני רוצה מקום שיאפשר לי גם לממש את התשוקה שלי ולבוא לידי ביטוי, גם להרוויח טוב וגם גמישות ואיזון בין הבית לעבודה, אני צריכה להאמין ולהכיל שזה אפשרי, לשחרר ולגשר על פערים וספקות בתוכי שלא יאפשרו לי לקבל את זה ולהעז למצוא את זה.

שחרור אחיזה בחוף: איך המטריקס עובד עבורכם

השכל הישר הוא אחלה עד שלב מסוים שבו הוא עלול לסגור אפשרויות שלא חשבנו עליהן. לרובינו יש נטייה להנדס את המציאות מתוך הצורך בפרקטיקה, שליטה וודאות, אך בכך אתם לא באמת מאפשרים לפוטנציאלים והזדמנויות עסקיות חדשות להיכנס. כשאני העזתי להטיל ספק בספק ולאפשר לעצמי להנכיח את הרצון המלא שלי, זה הגיע וקרה באופן שלם ומלא.

למשל: כשחיפשתי את הפרויקט הבא בעצמאות שלי, ישבתי וארגנתי לעצמי את המחשבות – מה בדיוק אני רוצה ברמת העניין והעיסוק, גמישות בשעות, ניהול זמן עצמי, זמן ואנרגיה לשאר הדברים שמתקיימים בחיי מעבר לעבודה וכו' וכו' – פעם אחר פעם הגיעו לפתחי הזדמנויות שונות שהנכיחו עבורי את הרצון מבלי שאדע לפני כן איפה זה יהיה בפעם הבאה ומה הטייטל של התפקיד.

דוגמה אחת הייתה נסיעה שלי להעביר וובינר בחברה שהייתי בה יועצת ובהפסקה בשיחת חולין עם המנהלת, היא מספרת לי על סטארטאפ שהם יושבים בו שמפתח מקצוע חדש לעולם העבודה ומחפשים מישהו/י שינהל את המחלקה, יפתח ויכשיר תוכניות – האם חשבתי שאהיה פעם מנהלת מחלקה בסטארטאפ?! ממש לא. אין לי את זה אפילו ברזומה. האם חלמתי על תפקיד שקשור לפיתוח מקצוע חדש לעולם העבודה?! – ממש לא. זה חלומו הרטוב של מי שעוסק בתחומי, אך לא העליתי על דעתי שקיים כזה דבר, אך ברגע שידעתי בתוכי מה אני רוצה וצריכה ואפשרתי לדברים להתארגן מול זה, המטריקס הראה לי פעם אחר פעם איך קוראים לזה ואיך זה יכול להתממש עבורי.

אז, מה עושים?

• התמקדו ברצון המלא - מה בא לכם שיהיה?

• תשאירו לרגע את ההיגיון בצד ואל תיבהלו מחוסר הוודאות, אפשרו לכל מה שאתם רוצים להיכנס למשוואה בלי להרגיש יומרניים או להפעיל על זה היגיון.

• התבוננו מתוך כנות במערכת המחשבות והרגשות שלכם וזהו מה בכם מהווה פער שמשתקף באינטראקציות שלכם.

• נסו להבין שהפרקטיקה היא הדבר הזה עצמו ואל תחפשו טכניקה פחות מופשטת. זה מאוד פרקטי זה רק מרגיש מופשט.

"חייבים לשחרר אחיזה בחוף כדי לגלות למקומות חדשים" אמר קולומבוס. שחררו את ה"איך זה יקרה", מאיפה זה יבוא ומה אפשרי או לא, תניחו בצד את הספקולציות. ותנו צ'אנס למציאות להפתיע אתכם ולהביא לפתחכם בדרכיה היצירתיות הווירטואוזיות את מה שבא לכם לממש.

אפרופו חוף – פעם אפילו דרשתי שיהיה ים במקום העבודה שלי כשלא ידעתי איך זה ייראה וכך התגלגלתי למשרה שבה חלק מהעבודה הייתה לצאת מהמשרד ליישובים סביב לפגישות עם מנהלי מפעלים ו-HR, זה היה ברצועת חוף הכרמל וכך בדרך לפגישות הייתי עוצרת בים לאכול את הסנדוויץ' שלי ולהמשיך לפגישה 😊

חוק המשיכה בקריירה: תדרים, סונאר ופיזיקה

מישהו פעם אמר לי בייעוץ: "יש משהו בפגישות שלנו, מן ווייב כזה שאח"כ משפיע לי על המציאות, דיברנו על משהו ופתאום יום למחרת אני מקבל טלפון או הצעה בנושא".

בפגישות ייעוץ והכוונה, אחד מהדברים שקורים זה אפיון והתכווננות לדבר הבא שרוצים ליצור, מתוקף כך, כל המערכת - המחשבות והרגשות שלנו, מתחילים להיות מנותבים ומכווננים לזה, כך שמתחילה להיווצר מערכת של יחסי גומלין עם המציאות - במילים אחרות "חוק המשיכה בקריירה" (דומה מושך דומה).

אני לא מבינה גדולה בפיסיקה, אבל העולם שלנו מורכב מחלקיקים, אנחנו לא רואים אותם בעין אבל כמו שדולפין למשל מוציא קול דרך מערכת הסונאר שלו ובמים ניתן לראות את האדוות של הקול הזה כך הכל בסוף זה גלים שמונפקים, עוברים הלאה ומשפיעים: גלי אור, גלי קול, גלי רדיו, גלי מיקרו - אלו חלקיקים שנעים באוויר שאנחנו לא רואים בעין הפיסית, אך הם יוצרים קשר אחד עם השני וכך אנו שומעים, רואים וכו'....

הידעתם? - גם למחשבה ולמילה יש תדר והשפעה - זה גל שאנחנו מוציאים מתוכינו שמתחיל לנהל יחסי גומלין עם הסביבה - תשדורת, פולס (בדיוק כמו המערכת הסונארית), כאשר אותה תשדורת שהוצאנו מתוכינו מביאה אלינו את מה שחשבנו/אמרנו - ממש כמו שהפלאפון לדוגמה מאזין לנו ומתחיל לשדר לנו תוכן רלוונטי לדרישה שלנו.

אציין שאותו אדם שאני מדברת עליו כאן, הוא איש מאוד שכלתני שמתעסק במקצועות ריאליים, כך שלשמוע את המשפט הזה ממנו שימח אותי מאוד, זה מראה שהוא מבין איזה כוח והשפעה יש לנקודת המוצא המחשבתית שלו שממנה הוא יוצא לפעולה ומה קורה כשמתמקדים במשהו ומתכווננים אליו.

נוסחת התקשורת להצלחה

הכל מתחיל ונגמר באנרגיה, אפילו "חוק התקשורת" שאני מדברת עליו בהרצאות למנהלים מסביר זאת: 55% ממה שעובר כשאתם מדברים מול קהל/ראיון/מעבירים מסר כלשהו, זאת האנרגיה. 38% ממה שמשפיע, זה טון הדיבור. ורק 7% זה התוכן עצמו.

אז כדאי ממש:

1. להתחיל לשים לב מה האנרגיה שאתם משדרים החוצה, בין אם באינטראקציות שונות של החיים ובטח בתהליכי חיפוש עבודה, מעמד ראיון, ניהול מו"מ במקום העבודה, קידום, או הגדלה של עסק וקשר עם לקוחות.

2. להבין שיש קשר בין מה שחשבתם/הרגשתם ושידרתם (לפעמים לא במודע), לבין מה שקיבלתם מהסביבה.

3. להתחיל להתכוונן ולהתמקד במה שאתם רוצים שיקרה, מה שתרצו להרגיש, להיות, או לקבל.

   
   

בדופק אנחנו מאמינות שחיבור עמוק בין תודעה לעולם העבודה הוא המפתח להצלחה אמיתית; אנחנו מזמינות אתכם לגלות את מגוון הסדנאות שלנו לפיתוח אישי ומקצועי למנהלים ולעובדים, וליצור יחד תהליכי עומק שמשנים את חוקי המשחק בארגון.

כותבת המאמר: רוני לפידות, מנחת קבוצות לארגונים בדופק.

לדופק לעסקים וארגונים