top of page

שחיקה

כמו טרנדים רבים, גם תופעת השחיקה עברה סוג של שחיקה בשיח. נראה כי כבר אין מה להוסיף בנושא שדובר כה רבות, ואף נדמה שהעולם זנח את השיח על שחיקה לטובת רעיונות ״מפותחים״ יותר כמו work-life-balance או תופעת ההתפטרות השקטה.

אבל כמנהגם של תהליכי שחיקה- בשקט, בשקט היא עדיין כאן, ממשיכה לחרוץ בתוכנו לאט ובהתמדה ואת תוצאותיה ניתן לראות רק בתוך פרספקטיבה של זמן.


במאמר זה נדבר על שחיקה במסגרת העבודה, מהם הנסיבות המשפיעות על היווצרותה וכיצד אפשר להתמודד.



מטאפורת השחיקה- החיים ״חורצים״ בנו

מעניין לחשוב על מונח השחיקה דווקא מתוך ההגדרה הגיאולוגית- לפיה שחיקה היא תוצר של חיכוך, הגורם להסרה של שכבה חיצונית של הסלע. החיכוך יכול להתרחש על ידי מים ורוח וגם על ידי גורמים מאסיביים יותר כמו קרחונים, שברי אבנים וסלעים.

מי מאיתנו לא חווה את התחושה שהחיים ״חורצים״ בנו ככל שהזמן נוקף. אגב נוקף- הוא פועל שמשמש גם לתיאור של זמן שחולף וגם לפעולה של חבטה או מתן מכה. אכן, הזמן גם מרפא וגם פוצע, תלוי בנסיבות. אפשר לחשוב על שחיקה שנגרמת למשטח כלשהו על ידי סלע או קרחון בתור המקבילה של שחיקה הנגרמת מאירוע חיים מטלטל. משהו גדול ומאסיבי שמגיח משום מקום ומותיר בנו סימנים. אבל מה לגבי שחיקה הנגרמת על ידי רוח ומים? שחיקה איטית, לעיתים בלתי מובחנת במירוץ היומיומי. שחיקה שכזו יכולה להתאים לכל מיני מצבים ומסגרות בחיינו, שקשה לשים עליהם את האצבע. ובכל זאת, אני בטוחה שאם נעצור לרגע ונחשוב על היבט אחד בחיינו ששוחק אותנו לאיטו, נדע לזהות אותו.

שאלות למחשבה


מימדי השחיקה במקום העבודה

אז למה דווקא מקומות עבודה? ראשית כי מרביתנו עובדים, בין אם כשכירים או עצמאים, ומקום העבודה תופס לרב חלק ניכר משעות העירות שלנו. שנית, כי עבודה היא פעילות שאנחנו חווים מולה מנעד של רגשות: היא דבר שאנחנו עושים מתוך הכרח כלשהו, אבל גם מקווים למצוא בה הנאה והגשמה, אנחנו מחויבים בה לאנשים ומסגרות ולרב לא ניתן להחליף אותה תוך זמן קצר, אך חיים בתקופה שבה ישנה תחושה שכל האופציות פתוחות, והכל בר החלפה. ובתוך כל המורכבות הזו, עולות שאלות של איזון בין הפרטי למקצועי, עולה הלגיטימיות להבעת רגשות במקום העבודה, ומעסיקים ומועסקים רבים עוסקים בשאלה ״האם טוב לי כאן?״


נתחבר לעובדות- מוקד השחיקה הפופולרי ביותר הוא שחיקה במסגרת העבודה. ארגון הבריאות העולמית, מפרסם אחת לכמה שנים מדריך בו מתועדים כל החוליים האנושיים המקבלים הכרה על ידי הארגון. במדריך האבחנות ICD-11 , שיצא בשנת 2018 התווסף סעיף העוסק בשחיקת עובדים ובעצם מקנה לה מעמד והכרה כבעיה בריאותית. בישראל, סקר שנערך בשנת 2019 (בעידן שלפני הקורונה, שבוצע באמצעות חברת גיאוגקטוגרפיה בעבור חברת ״מעגלים״) מצא כי 41% מהעובדים בישראל מרגישים שחוקים וסקר דומה שנערך בשנת 2021 (ע״י המוסד לבטיחות וגהות) מצא כי יותר מ50% מהעובדים מרגישים שחוקים.

שאלה למחשבה


מה גורם לשחיקה

ממחקרים העוסקים בנושא השחיקה, נמצא כי לחץ משחק תפקיד מרכזי ביצירת חווית השחיקה, והלחץ נובע משני מוקדים עיקריים. הראשון- דרישות מקום העבודה (התרבות הארגונית, המשימות שמקבל כל עובד, הציפיות ללוחות זמנים וכו׳) השני- מערכות היחסים בעבודה: היחסים שלנו עם קולגות, מנהלים, משאבי אנוש, ספקים וכו׳. אם הנתון הזה מפתיע אותך, אני מזמינה אותך לחשוב על מה רב האנשים מדברים כשהם מספרים על העבודה שלהם לחברים קרובים ומשפחה, ומה יוצא לך לספר על שלך.


השחיקה כחיכוך מתמשך

אני בוחרת להתמקד במימד של היחסים הבין אישיים, גם מפני שכעובדים יש לנו יותר שליטה עליו מאשר על דרישות המערכת, וגם כי רב ״דרישות המערכת״ והתרבות הארגונית בסופו של דבר מקבלות פנים בדמות ההנהלה וגורמים נוספים בחברה והופכות גם הן לעניין בין אישי.

אפשר לחשוב על מקום העבודה כרשת של קשרים בין אישים, בתוכה אנחנו מנווטים את דרכנו. התפקיד שלנו דורשת מאיתנו כישורים שונים של יצירת קשר כמו למשל יצירת חיבור בין אישי, רתימה של אחרים לעזור לנו, מתן פידבק שלילי / בקשה לשיפור ועוד רבים נוספים. כל נקודת מגע כזו מתרחשת שוב ושוב, בצורות שונות ועם אנשים שונים, אבל ברגע שמשהו ״לא עובד״ מתחיל החיכוך.

חיכוך לא חייב להיות קונפליקט ברור בין אדם א׳ לאדם ב׳. החיכוך יכול להיות פנימי שלנו, רגשות ״שאוכלים אותנו״, תחושות בטן או אינסטיקטים שמתעוררים. חיכוך בהחלט גם יכול להיות מצב כלשהו של קונפליקט או ניגוד אינטרסים בינינו לבין גורמים מסוימים, גם אם איננו מבטאים בכלל את הקושי או הכעס שלנו.

שאלות למחשבה


אז מה עושים מכאן?

אפשר לעצור כאן ולומר- אבל כך בנוי העולם, אינטרסים מתנגשים, אנשים לא מסכימים על הכל, ובעלי תפקידים בתוך ארגון יכולים להיות בנקודת חיכוך מתמדת באופן אינהרנטי לתפקידם. יתכן והחיכוך הוא בלתי נמנע, אבל התגובה שלנו אליו היא המפתח. אם נמשיך באנגלוגיה השחוקה מעולם הסלעים, ננסה ״לשמן״ את היחסים על מנת להחליק את האינטראקציות שלנו עם הסביבה, או ליצור מרווח מחודש בינינו לבין החוויה ששוחקת אותנו, על ידי איוורור של המטענים שאנחנו סוחבים בקשר.

כדי להתחיל תהליך כזה, צריך ראשית להבין מהם מוקדי החיכוך, ואיך אנחנו מגיבים אליהם, ולאחר מכן נוכל לחשוב על דרך פעולה שתוביל לשינוי.


מוקדי החיכוך

כל מקרה לגופו, אבל ניתן לזהות מספר מוקדי קושי עיקריים שחוזרים על עצמם:

-קושי להביע את עצמי בצורה טובה מול האחר, תחושה של חוסר הצלחה להשיג או להסביר את מה שאני רוצה.

- תחושה של בעייה מעגלית, שיח שחוזר על עצמו ללא פתרון, ניסיונות חוזרים ונשנים שלא צלחו.

- תחושה שהצד השני לא משתף פעולה, לא מבין ללבנו, ״עושה דווקא״ או פשוט מקובע בהתנהגות מסוימת.


פתרונות אפשריים

במקרה של קושי להביע את עצמי בצורה טובה מול האחר, אפשר להתחיל בלרכוש כלים ליצירת שיח מקרב, כמו למשל טכניקת ״תקשורת מקרבת״ שטובה להעברת מסרים בצורה רותמת אך ברורה. בנוסף, אפשר לבחון את דפוסי התקשורת הבין-אישית עם אחרים משמעותיים בחיינו, באמצעות השתתפות בתהליך קבוצתי.


במקרה של בעייה מעגלית, או תחושה שהצד השני לא משתף פעולה, אפשר גם לפנות אל עולם התקשורת המקרבת, ולנסות ליצור שיח מחודש בנושא שכבר דובר. בדומה למשפט המפורסם של אינשטיין הטוען שזה בלתי שפוי לנסות את אותו הדבר שוב ושוב אבל לצפות לתוצאות שונות, מספיקה כוונה של אחד המשתתפים בדינאמיקה לנסות לעשות את הדברים אחרת, כדי שתיווצר תנועה חדשה בקשר.

בנוסף אפשר לשקול התערבות קבוצתית במסגרת מקום העבודה בה אפשר לאוורר מטענים ולעבוד על היחסים ביחד, במיוחד כאשר ישנן תחושות שליליות שמדוברות היטב בין חברי הצוות או גורמים בארגון. על ידי יצירה של מרחב שיש בו לגיטימציה לפתיחות ורכישת תובנה מחודשת בנוגע לתפיסת המציאות של כל אחד, ניתן ליצור גיבוש מחודש, רצון לשתף פעולה ולראות את הצרכים זה של זו. בניגוד לאינסטינק שלנו להמנע ממצבי קונפליקט ולטאטא אותם מתחת לפני השטח, לפעמים צריך דווקא לצלול לתוכם כדי להחזיר את תחושת היציבות האישית והצוותית.


לארגונים-אנחנו מקיימות תהליכי ליווי הרוצים להתמודד באומץ עם תופעת השחיקה. לאפשר אוורור ורכישת תובנה מחודשת על ידי חקירה עצמית בסביבה בטוחה ואינטימית בהנחיית מקצועית של אנשי טיפול ומנחי קבוצות מנוסים.


ליחידים- אנחנו מציעות לקחת חלק בהתערבויות חד פעמיות או תהליכיות בקבוצה, המאפשרות חקירה עצמית בסביבה בטוחה ואינטימית בהנחיית מקצועית של אנשי טיפול ומנחי קבוצות מנוסים. סדנאות מומלצות: תקשורת אחרת (על דפוסי תקשורת והקשבה) ודיוקן עצמי (מפגש מרתק עם עצמנו מתוך דינמיקה קבוצתית).

להרחבה בנושא של זה, מומץ לקרוא את המאמר: למה לי טיפול קבוצתי.






כותבת המאמר: חן פרידמן ביטון, מנחת קבוצות ומנהלת תוכן מקצועי בדופק.


Комментарии


bottom of page