מעגל השינוי

איך אנשים משתנים?

האם שינוי קורה רק בטיפול?

למה חשוב להבין על תהליכי שינוי?


אנשים רבים פונים לטיפול מתוך משאלה להשיג שינוי בחייהם.

שינוי יכול להיות התחלה של משהו חדש כמו למשל הרצון לאמץ התנהגויות או תפיסות חדשות בנוגע למציאות או למערכות יחסים בחיינו. שינוי גם יכול להיות הפסקה של מצב קיים, כמו למשל להפסיק לעשן.

תהליכי שינוי דורשים השקעת מאמץ מרובה מצד האדם המבקש להשתנות. לעיתים הדרכה או ליווי מסייעים בתהליך השינוי כי הם מאפשרים להיעזר באדם בעל ידע, ״שמכיר את הדרך״ ויכול לתת הכוונה ברגעים המבלבלים והקשים.


אנחנו בדופק מאמינים שחשוב להנגיש את הידע אודות שלבי השינוי, במטרה לאפשר הבנה רחבה של התהליך עבור כל אחת ואחד שמבקשים לשנות משהו בחייהם. נשמח לשמוע מכם פידבקים כאן בתגובות או באופן אישי.




מהו תהליך השינוי


נדמה כי קיימת הסכמה רחבה בציבור ששינוי הוא דבר אפשרי, בין אם מתרחש במסגרת טיפול ובין אם נעשה לבד כתהליך פנימי. אנשים שונים בחיינו יכולים לדרוש מאיתנו להשתנות, מערכות מבקשות מאיתנו להשתנות וגם אנחנו עשויים לבקש לעצמנו שינוי.


על אף העיסוק הציבורי הנרחב בתהליכי שינוי, נדמה כי רבים אינם מודעים לאופן שבו מתרחשים תהליכי שינוי.


אחת התיאוריות המובילות המבקשת להסביר את תהליכי השינוי נקראת מעגל השינוי או בשמה המקורי stages of change. תיאוריה זו הוצגה על ידי צמד פסיכולוגים אמריקאים בשם ג'יימס פרוצ'סקה וקארלו דקלמנטה, שבחנו את התאמתה על בסיס מספר רב של ניסויים ותצפיות.


התיאוריה מציעה מודל של שישה שלבים דרכם נרכש שינוי . אחד העקרונות החשובים סביב התיאוריה הוא העובדה שאפשר לנוע בתוכה בצורה ספירלית. הכוונה היא, שישנם שלבים מסוימים דרכם עובר אדם המבקש להשתנות, ולעיתים השינוי כבר מושג, אך בסופו של דבר יש נסיגה לדפוסים ישנים. כלומר, המודל רואה את תהליך השינוי בתור דרך פתלתלה שלעיתים צריך לצעוד בה מספר פעמים עד לרכישה מבוססת של שינוי.


ששת שלבי השינוי:


קדם ההרהור - בשלב זה עדיין אין הכרה בקיומה של בעיה או שאין מוטיבציה להכיר בבעיה. אנשים המצויים בשלב קדם הרהור יכולים לפעמים למצוא את עצמם פונים לטיפול או אבחון, בעקבות לחץ משפחתי, סביבתי או חוקי, אך אינם מגלים בשלות פנימית לבחון את מצבם. מבחינתם הם לא מזהים שום בעיה בבחירות שלהם או בהתנהגותם.


הרהור - זהו השלב שבו מכירים בקיומה של הבעיה, אך אין תוכניות קונקרטיות לבצע שינוי.

מדובר בשלב הקריטי במודל מכיוון שניתן לשהות בו תקופת זמן בלתי מוגבלת של חודשים ואף שנים. שלב זה מאופיין בהבנה אודות מהו השינוי שצריך להתבצע ולעיתים ישנה אפילו ידיעה ברורה על האופן שבו צריך לפעול להשגת שינוי. ועדיין- אין כוונה לבצע אותו בזמן הקרוב.

אחד המחסומים העיקריים של אנשים בשלב זה, היא הדילמה שבין היתרונות הרגשיים, הגופניים, החברתיים והפסיכולוגיים הכרוכים בהתנהגות המסוימת, לבין החסרונות של התנהגות זו. לעיתים השינוי ההתנהגותי יכול להיתפס כאובדן של רכיב משמעותי בזהות של האדם המשתנה.


כפי שציינו קודם, ההתנהגות עשויה גם להיות שימוש בסם מסוים, ופרוצ'סקה ודקלמנטה ביססו את המודל גם על תהליכי גמילה.


בקבוצות של דופק נתקלים לעתים באנשים שנמצאים בשלב זה, לעיתים זו אפילו הסיבה העיקרית שבגללה מגיעים לחיפוש אחר תהליכי גדילה והעצמה, במטרה להעמיק את ההכרות עם העצמי בדרך ליצירת שינוי. אם זיהית את עצמך בשלב זה, אנחנו מזמינות אותך לפנות אל הצוות שלנו שישמחו לחשוב ביחד איתך על הכיוון הנכון ביותר עבורך.


השלבים הבאים הם:


החלטה - בשלב זה מתרחשת כוונה ברורה ליצירת שינוי והשינוי מתוכנן להתבצע בטווח זמן קרוב וממשי.

פעולה / הכנה- השלב שבו נעשה השינוי ההתנהגותי. לפעמים מדובר בשלב ברור ומובחן, כמו למשל במצבים שבהם מפסיקים שימוש בחומר או מתחילים ליישם התנהגות או חשיבה מסוימת. ולפעמים שלב זה מתלכד עם שלב ההחלטה, כתלות בשינוי עצמו.

שימור - שלב זה בעצם מכיר בכך ששינוי הוא דבר שדורש התמדה, והשקעת מאמץ. שינוי איננו דבר שפשוט מתרחש, אלא מצריך מהאדם המשתנה לבחור בצורה מתמשכת בדרך החדשה.

נסיגה - השלב שבו מתרחשת מעידה חד פעמית או מתמשכת. חזרה להתנהגות ישנה, או לשימוש בסם ממנו נמנענו. ישנן סיבות רבות שבגללן מתרחשת מעידה, וחלק מתהליכי שינוי מיטיבים כולל היכרות מעמיקה עם עצמנו ועם הטריגרים שמובילים אותנו לנסיגה. חלק עוד יותר חשוב מתהליכי שינוי מיטיבים הוא להכיר את העובדה שנסיגה עתידה לקרות, ולכן לקבל בחמלה את המעידה ולהמשיך לצעוד שוב במסלול לשינוי.



התנועה הספירלית


תהליכי שינוי דורשים התמדה. לא רק בשימור השינוי, אלא גם בניסיונות חוזרים ״להתאושש״ מנפילה או נסיגה להתנהגויות ישנות. מתוך הנסיגה ניתן להגיע לשלבים הקודמים.

לפעמים, הנסיגה נחווית כחוסר הצלחה צורם, והאדם המבקש להשתנות חושש לנסות שוב ״ומרים ידיים״. כך יכולה בעצם לקרות חזרה לשלב ההרהור.

לעיתים הנסיגה יכולה לדרבן, ולתת כוחות מחודשים להמשיך לנסות שוב בזמן הקרוב. כך יכולה לקרות חזרה לשלב הפעולה או השימור.


למרות התרגום לעברית שמדבר על תנועה מעגלית (מעגל השינוי) הרעיון מאחורי המודל הוא תנועה ספירלית מאחר וגם בחזרה לשלב ״מוקדם״ מתוך שלבי השינוי, כמו שלב ההרהור, האדם איננו חוזר בדיוק למקום שבו היה קודם, מאחר והוא כבר מגיע לשלב זה עם הניסיון שרכש בשלבים המוקדמים.


תהליכי שינוי בקבוצה


כאמור השלב הקריטי במודל שלבי השינוי הוא שלב ההרהור. המעבר מהכרה בבעיה לעבר נקיטת פעולה ממשית, מוסבר על פי התיאוריה על ידי זיהוי של אי-התאמה או התנגשות, בין ההתנהגות הנוכחית לבין ההתנהגות הרצויה, בין המציאות העכשווית לבין הצרכים או הרצונות לעתיד. מודל שלבי השינוי איננו מחייב הימצאות בטיפול, ומבוסס על דאטה מחקרי שנאסף בקרב מגוון קהלים. מכאן שזיהוי אי-ההתאמה יכול להתרחש באופן עצמאי, אך גם ניתן לעודד תהליך זה באמצעות טיפול.


אחת הדרכים הנפוצות להשגת שינוי יכולה להתרחש דרך תהליכים קבוצתיים.

הקבוצה יכולה להוות גורם נייטרלי בחייו של האדם, בניגוד למשפחה והסביבה הקרובה. אנשים נוטים לתפוס את הדעות והעצות של חברי הקבוצה ככנות יותר מאשר אלה הניתנות ע״ גורם מטפל, מתוך אמונה שהדברים שנאמרים הם אותנטיים יותר וחסרי אג׳נדה. ארווין יאהלום ומולין לשץ מכנים את ההיבט הזה - הקניית מידע ורואים בו כחלק מהאלמנטים המאפשרים ריפוי בתהליך קבוצתי.

גורם נוסף שהם מזהים הוא היכולת של הקבוצה לשקף ליחיד את מצבו. הקבוצה יכולה לשמש כמו מראה שבה משתקפים ליחיד אלמנטים שונים בחייו. כך למשל זיהוי אי ההתאמה שבין התנהגותו הנוכחית לבין מה שהוא מבקש לעצמו. בכך הקבוצה מסוגלת לעודד אותו להתקדם במודל שלבי השינוי מתוך שלב ההרהור לשלב ההחלטה.


למפגש הקבוצתי ישנם רבדים תרפויטיים נוספים, עליהם לא נרחיב במאמר זה. מתוך אמונה בכוחה של העבודה הקבוצתית, אנחנו בדופק מציעים מספר מענים קבוצתיים שנועדו לאפשר מרחב של חקירה עצמית, ולתמוך בתהליכי שינוי אינדיבידואלים.


לפרטים נוספים על הקבוצות השונות, או להתייעצות, אפשר לפנות אלינו:

להרשמה לקבלת תכנים מעניינים בתחום ההתפתחות האישית מידי חודש ישירות למייל יש ללחוץ כאן.


לקריאה נוספת:


stages of change- https://doi.org/10.1037/0033-3204.38.4.443


ארווין יאלום, טיפול קבוצתי – תיאוריה ומעשה, כנרת זמורה ביתן


כותבת המאמר: חן פרידמן ביטון, מנהלת תוכן מקצועי