top of page

הגבר שבראש - The male in the head

מאמר זה עוסק באופן שבו אנחנו תופסים ותופסות מיניות.

נדבר על: איך אנחנו לומדים על מיניות, מהי תיאוריית ״הזכר בראש״ והאם המיניות שלנו היא ״חופשית״?


כמו תמיד, הגישה שלנו בדופק היא לאפשר לדברים לעלות לפני הקרקע, כדי שנוכל להתבונן בהם.

בחרתי לשים את נושא המיניות על השולחן החודש, ובכך לפתוח שער לחקירה ושאלת שאלות. לכן לאורך המאמר ישנן מספר נקודות עצירה שבהן נזמין אותך לקחת הפסקה מהטקסט ולברר איפה הדברים פוגשים אותך.


לפני שנצא לדרך: המאמר עוסק במיניות ונכתב בשפה מכבדת, אך חשוב לציין שהוא כולל מילים הקשורות באיברי המין, ובפרקטיקות מיניות.




הקדמה

המאמר שלפניך נשען על הספר: The Male in the Head: Young People, Heterosexuality and Power

שפורסם בשנת 1998 (מידע נוסף בתחתית המאמר). אמנם עברו אי-אלו שנים מאז כתיבתו של הספר אך המסקנות שעולות ממנו רלוונטיות במידה רבה גם היום.


חשוב לציין שאין בכוונתי לצמצם את נקודת המבט על מיניות לתוך שתי קטגוריות של נשיות וגבריות. ברור כיום שהתפיסה של מגדר וזהות מינית היא רחבה יותר, ומציעה טווח של אפשרויות. עם זאת, היא עדיין מושפעת מתפיסות שהיו מקובלות בעשורים הקודמים. בנוסף, במאמר הנוכחי אעסוק בנקודת המבט ההטרוסקסואלית למין ומיניות מאחר ואני בוחנת את התפיסה ההטרונורמטיבית שהושרשו בחברה, אך בהחלט מזמינה לחשיבה בנוגע לאופן שבו תפיסות אלה מעצבות גם את השיחים הלהטב״קים השונים.


האם מיניות היא סובייקטיבית

השאלה שאיתה נצא לדרך היא: האם המיניות של כל אחת ואחד מאיתנו היא סובייקטיבית?

היינו רוצים לחשוב שכן. שהמיניות שלנו מעוצבת דרך ההתנסויות הפרטיות והייחודיות שלנו: החוויות שצברנו בדרך, האופן בו הגבנו אליהן, מה למדנו דרכן. ומתוך עולמנו הפנימי: הפנטזיות שלנו, התפיסות בנוגע למיניות וכל מה שמפעיל ומעורר אותנו מינית.

שאלת הסובייקטיביות תקפה לא רק לגבי המחשבות והתפיסות שלנו על מין ומיניות, אלא גם לגבי האופן שבו אנחנו מקיימים מיניות. הפרקטיקות המיניות שלנו ואפילו קודם לכן- ההחלטה לגבי מה נחשב למין בעינינו.


נקודת המבט הנשית והגברית

בספר ״הזכר שבראש״, מתוארת סדרת מחקרים שנעשו בשנות ה-90 בקרב נערים ונערות בבריטניה, ועסקו בתפיסה שלהם אודות מיניות בכלל והמיניות שלהם בפרט.

בקרב נערות ונשים צעירות מצאו שהחשש העיקרי שלהן סביב מיניות היה בנוגע לכניסה להריון וסביב אובדן המוניטין המיני שלהן (כלומר המונטין ״הנקי״ או המקובל חברתית למיניות של אישה צעירה). יותר מהדאגה לחלות במחלת מין (בתקופה שאיידס היה נפוץ ופחות בר טיפול), ויותר מהחשש לבטחון האישי שלהן.

הנערות שיתפו בנוגע לתפיסות שלהן בנוגע למיניות: הן מבינות שעליהן להגיע עם ידיעה מינית מועטה, לשאוף לקיים מערכות יחסים מחייבות, להתייחס לסקס כמשהו שהן נותנות לו לקרות, וכי מצופה מהן להפוך את הגבר למאושר באמצעות המיניות. בנוסף, הן הגדירו יחסי מין בתור יחסים אינטימיים עם חדירה.

בשיח שעסק בשמירה עצמית, מרבית הנערות הביעו רצון לקיים יחסי מין בטוחים, אבל שיתפו שבפועל לא הצליחו לקיים זאת ולמלא אחר הרצון שלהם.


בקרב נערים וגברים צעירות נמצאו חששות סביב חוסר תפקוד. גם כאן השיח העוסק בשמירה עצמית וקיום יחסים מוגנים לא תפס מקום מרכזי. בנוסף הנערים הציגו מעין תמונת מראה בנוגע לתפיסות שלהם על למיניות: הם מבינים שמצופה מהם להפגין ידע, להתייחס ליחסי מין כדבר שצריך לקחת וכמשהו שמסב להם הנאה.

נקודות למחשבה


מיניות הטרו-נורמטיבית

החשיבה של אותם נערים ונערות עולה בקנה אחד עם תפיסת המיניות ההטרונורמטיבית. המונח הטרונורמטיביות משלב בין נורמות לבין הטרוסקסואליות שהיא קיום של יחסים רומנטיים בין גבר ואישה. בחברה הטרונורמטיבית, האנשים מתחלקים לשתי קטגוריות מגדריות משלימות (גבר או אישה), על פי קטגוריות אלה נגזרים תפקידיהם הטבעיים בחברה והמצב הטבעי הוא קיום קשרים בין שני חברי קטגוריות משלימות. כך למשל התפקידים והחששות השונים שהביעה כל קבוצה (הנערים והנערות) בנוגע למיניות.

בהקשר של מיניות הטרונורמטיבית נהוג לדבר גם ״ציווי החדירה״. בעצם על התמקדות בפרקטיקה מינית אחת מתוך כלל השפע המיני האפשרי, ומתיחה של גבול חברתי ברור בנוגע למה נחשב ליחסי מין (יחסים עם חדירה, ספציפית של פין לפות) ומה לא. אפשר לראות כמה העיסוק בחדירה או לא חדירה כל כך מושרש בחברה, באמצעות תרגיל מחשבתי פשוט: כאשר נבקש מגבר או אישה בוגרים לחשוב על האנשים שעמם הם קיימו יחסי מין, הם לרב יחשבו רק על מפגשים מיניים שכללו חדירה.


תיאוריית ההבניה החברתית של מיניות

ההטרונורמטיות היא נלמדת. אפשר לחשוב על כך באמצעות המונח הבניה חברתית. זוהי תיאוריה מתחום הסוציולוגיה לפיה המציאות האנושית ומה שנחשב בתוכה לטבעי ומקובל, הוא בעצם תוצר של תהליכים חברתיים. גישה זו מערערת על ההנחה שתופעות חברתיות מסוימות הן טבעיות או נורמליות מעצם היותן.

המיניות, כפי שנתפסת בחברה האנושית מעוצבת ונשלטת על ידי החברה, ואיננה תוצר גולמי של דחף ביולוגי. לכן חברות אנושיות שונות התיחסו למיניות באופן שונה, ולכן הגישה למיניות עברה שינויים לאורך ההיסטוריה.

כלומר, לפי תיאוריית ההבנייה החברתית, האופן שבו אנחנו תופסים מהי מיניות, לרבות התפקידים המצופים מגבר ואישה, מושפעים כולם על ידי החברה שבה אנחנו חיים.

נקודות למחשבה


הזכר שבראש

אם נחזור למחקר על אותם צעירים וצעירות, החוקרות מצאו שמתוך התשובות שני המינים עלה איזשהו סטנדרט יחיד בנוגע למהי מיניות. למרות ההבדלים לגבי החששות והתפקידים המיניים שהם ציינו, נראתה הסכמה בנוגע לכך שיחסי מין הם חדירה, שמיניות היא דבר שנערים צריכים ולוקחים ונערות נותנות בזהירות.

יתכן וכל זה לא חדש עבורך, אבל עולה השאלה- איך יכול להיות שהסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב? מי מלמד אותנו שזוהי מיניות? ואיך כולנו מסכימים לכך?


החוקרות, שהגיעו כאמור מתחום הסוציולוגיה, טענו שנשים וגברים מתיישרים לתוך נקודת המבט הגברית שהחברה כופה עליהם. כאילו בראש של כולנו, יושב לו גבר שצופה בהתרחשויות חיינו ומפעיל אותנו (בדיוק כמו בסרטים). הגבר שבראש מספר לנו הנשים מה תפקידה של המיניות שלנו, ממה עלינו להיזהר, ומה עלינו לעשות במהלך אקט מיני. וגם אותנו הגברים, הגבר הזה ממשמע ומספר מה תפקידנו ומה מצופה מאיתנו.

הגבר הזה הוא כמובן מטאפורי והכוונה מאחוריו היא להראות כמה עמוקה ההפנמה שלנו בנוגע לתכתיבים חברתיים של מין מגדר ומיניות.

בעצם בדומה לתיאוריית ההבניה החברתית של המציאות, שטוענת שנדמה לנו שהדברים הם כמו שהם, כי כך היה תמיד וכי זהו המצב הטבעי, ובעצם הכל תוצר של עיצוב חברתי. כך גם החוקרות טוענות שאותה נקודת מבט גברית, לא מגיעה מתוך מבטו של הגבר, אלא מתוך מה שהחברה לימדה אותנו שגבר צריך לחשוב.


מאבקי כוחות- הזכרי מול הנקבי

נקודה נוספת שעלתה מהמחקר נוגע לתפיסה לפיה מיניות היא מאבק בין נקביות לזכריות, יש צד לוקח ויש צד שנכנע, יש צד שיוצא מרוצה ויש צד מרצה. והגבר שבראשנו מלמד אותנו שהנשיות צריכה להפסיד. מכאן אפשר גם לצאת לחשיבה בנוגע לאמירות של נשים כגון ״אני כמו גבר במיטה״. בעצם, במקום לערער על החיבור שבין העליונות הגבריות במיטה והחיבור שלה לתשוקה רצון והנאה מיחסי מין, קל יותר לנשים להזדהות עם הצד הגברי בסיפור ולחשוב שהן פשוט גבריות.

נקודות למחשבה

תיאוריית התסריט המיני (Sexual Script Theory)

כחלק מהחיים בחברה מסוימת, אנחנו לומדים תסריטים חברתיים, התסריטים מנחים אותנו לגבי מהן ההתנהגויות המצופות מאיתנו בסיטואציות מסוימות, כיצד עלינו לפרש התנהגויות שונות ומה המשמעות הנלווית להתנהגויות מסוימות.

התסריטים המיניים בדומה לתסריט של הצגה או סרט, מסדירים את ה"מי", "מה", מתי", "איפה ו"איך" של ההתנהגות המינית (ויחסי המין בפרט), ומהי המשמעות של אותם יחסי מין או התנהגות מינית כאשר הם מתרחשים.

ממש כמו בסרט, אפשר לחשוב על התסריט המיני שלמדנו בסרטי הוליווד. כיצד מתבצע החיזור, מה תפקידו של הגבר, מה תפקידה של האישה, איך שני הצדדים יודעים שהם בעניין (האם בכלל מתעכבים על לוודא רצון הדדי?), איך נראה המפגש המיני (וכמובן לפי מה מגדירים שהתקיימו יחסי מין).


כמה סרטים ראית בחייך? כמה שיחות שמעת על הנושא? כמה בדיחות גסות? כמה פרסומות?

כל אלה, בנוסף להתנסויות שצברת בדרך, מעצבים את התסריט המיני המקובל שיושב לנו בראש. לא ניתן לכמת את כמות הידע שצברת בנוגע למיניות באמצעות צפיה, האזנה ואפילו פשוט נוכחות בסיטואציות חברתיות. ובלי תהליך משמעותי, קשה לבצע הפרדה בין האמונות/ מחשבות/ תפיסות הפרטיות שלנו בנוגע למיניות לבין מה שלמדנו.

וזה עוד לפני שדיברנו על מקומו של האינטרנט כמקור המידע המשמעותי ביותר ללמידה על מין. החל מרשתות חברתיות ופורומים ועד כמובן פורנו.


הקושי שהתסריט המיני מייצר בחיינו, מתרחש כאשר המציאות סוטה מהתסריט. כאשר אני לא מצליחה למלא אחר התפקיד המגדרי שלי, כאשר הפרטנר שלי אומר או עושה משהו שעל פי התסריט יש לו משמעות שלילית. כאשר המפגשים המיניים שלי לא מתקיימים לפי התסריט (למשל התסריט ההוליוודי שבו לאחר 40 שניות שני הפרטנרים מסופקים, מאושרים ומעשנים סיגריה במיטה).


דוגמה מצוינת למציאות שסוטה מהתסריט היא אקט אינטימי שלא מסתיים בחדירה. בתרבות ההטרונורמטיבית אירוע שכזה עשוי להתפרש כאקט שכשל ודורש תחקור, ואין זה משנה האם המפגש כולו היה נעים ונעשה ברצון הדדי. מחפשים אשמים, מסיקים מסקנות בנוגע לכוונות של כד צד באירוע, תחושות של בושה ואשמה מתעוררות בשני הצדדים, פחד איום מתלווה למפגש הבא (אם בכלל יעזו לנסות) וכולי וכולי.

הדוגמה באה להמחיש כיצד התסריט המיני מעצב את האופן שבו אנחנו קוראים את המציאות. אינני מבטלת סיטואציות שבהן כן קיים קושי ויש צורך לעבוד על האינטימיות. באמצעות הדוגמה כוונתי היא להאיר את הנקודות שבהן לא בהכרח קיימת בעיה, ולהציע לך להרחיב את נקודת המבט בנוגע למהי מיניות ולשאול שאלות בנוגע לתסריט המיני שלך, והאם הוא משרת אותך עדיין.


שדה המיניות כניצחון הדדי

בעשורים האחרונים נשמעים מגוון קולות המציעים לערער על מאבקי הכח והתסריט המיני, וקוראים לחפש אחר מיניות חדשה, משוחררת מהבניות. מיניות שבה יש הדדיות, אין תפקידים מוגדרים, ואין צד מנצח וצד נכבש, אלא מצב של win-win, נצחון הדדי של עונג. הקריאה לשחרור מופנית גם כלפי מיניות שאיננה הטרוסקסואלית, מאחר והתסריט המיני והגבר שבראש משפיעים לא רק על המפגש המיני שבין זכר לנקבה.


מה אפשר לעשות?

אנחנו בדופק, מאמינות שכולנו נמצאים בתנועה מתמדת של התבוננות, פנימה והחוצה ושאילת שאלות בנוגע לעצמנו ולסביבה. נכון, לא תמיד אנחנו בקשר ישיר עם כל תחומי החיים שלנו, אבל בכל אדם קיימת היכולת להרחיב את המחשבה בנוגע לנושאים מסוימים ולברר מחדש מה מתאים לה או לו.

לכן הצעד הראשון הוא שאילת שאלות. אפשר להתחיל מהשאלות שלנו כאן במאמר ואפשר להמשיך לכל שאלה אחרת שעולה. להתחיל לחשוב על המקום של המיניות בחיינו והאופן שבו יחסי מין ואינטימיות מובנים בראש שלנו.


בעשורים האחרונים שדה המיניות מקבל ביטוי רחב ברשת ויש כל כך הרבה חומרים מעניינים שאפשר לקרוא. בין אם בחיפוש אחר מהי מיניות שוויונות (חיפוש של win win במקום מאבקי כוחות) ובין אם בקריאה על תיאוריות ומחקרים נוספים בנושא.

בעיקר יש כאן הזמנה לבחור מה אנחנו רוצים להמשיך לחשוב על מיניות ועל המקום שלה בחיינו ומה אנחנו בוחרים לשים בצד. בהקשר זה גם למידה מחודשת על העונג הפרטי שלנו, על הזהות המינית שלנו (גם בינינו לבין עצמנו וגם בינינו לבין פרטנרים).


ומעל הכל חשוב השיח. אפשר להעזר במאמר בתור פתיח לשיחה עם אנשים קרובים, אפשר לבחור להעלות נושא מסויים ולחשוב עליו ביחד. מיניות היא לא דבר שתמיד קל לנו לדבר, אבל אם נצליח לאתגר את עצמנו נגלה ברב הפעמים שאנחנו לא לבד. שהתחושות שלנו אינן שונות משל אחרים, שאפילו הפנטזיות שלנו אינן כל כך מנותקות מהקונצנזוס.


אצלנו בדופק מתקיימות התערבויות תהליכיות בקבוצה, המאפשרות חקירה עצמית בסביבה בטוחה ואינטימית בהנחיית מקצועית של אנשי טיפול ומנחי קבוצות מנוסים. גם נושא המיניות, כחלק מתוך האדם השלם שאנחנו, יכול לעלות במסגרת הסדנאות.





מעבר לעמוד הסדנאות להתפתחות אישית

מעבר לעמוד ״דופק לעסקים״- תהליכי העמקה לארגונים חושבים


מקורות וקישורים נוספים:


1- The Male in the Head: Young People, Heterosexuality and Power by Janet Holland (Author), J. Holland (Author), C. Ramazanoglu (Author)

בכמה מילים על הספר:

כותבות הספר הן סוציולוגיות שניגשו אל חקר המיניות באקלים החברתי של סוף שנות ה80. אקלים זה כלל חרדה חברתית גדולה מפני מגפת האיידס וניסיונות למגר את התופעה על ידי חקר המיניות. הלגיטימציה לניתוחים חברתיים של המיניות, שנוצרה בעקבות כך הציעה הזדמנות ללמידה של אמונות ופרקטיקות מיניות וכן תהליכי חשיבה של ניהול סיכונים בשדה המיני. תחילה בקרב מי שנחשבו בקבוצות סיכון (חברי הקהילה הגאה, עובדי מין ומשתמשי סמים) ולאחר מכן גם בקרב צעירים וצעירות מהאוכלוסיה הכללית.


2- הרצאת טד מעניינת בנושא של התסריט המיני הקבוע


כותבת המאמר: חן פרידמן ביטון, מנחת קבוצות ומנהלת תוכן מקצועי בדופק.

bottom of page