Search
  • dofek

האם הרגש עומד במבחן ההיגיון?



במהלך ביקורי בחנות ספרים הבוקר, שמעתי שיחה בין שתיים. "כל היום אני בסטרס. מרגישה שזה ממלא אותי לגמרי. החיים האלה מתישים, אני קצת לא עומדת בזה". לאחר הקשבה של מס' רגעים, היא קיבלה תשובה מחברתה: "אין סיבה להילחץ. זה לא עוזר".

מיד הרמתי את ראשי ממדף הספרים. רציתי לראות מי מדברת וכמה שנים היא חיה על כדור הארץ. התאפקתי לא להצטרף לשיחה ולומר לה: "תשמעי, נראה לי שהבעיה נפתרה". בציניות כמובן.

האם יש היגיון ברגשות? האם הרגשות שלנו מוצדקים? נהוג לראות ברגש ובהיגיון כשניים העומדים משני צידיו של המתרס. או שאתה חושב בהיגיון, או שאתה נותן לרגש להשתלט עליך. אבל כאשר אנו בוחנים את הרגשות שלנו בכלים השייכים לעולם ההיגיון, אנו מבלבלים בין השניים. מנסים למצוא לרגשות טעם וסיבה ומנסים להצדיק את קיומם.

אנו מתקשים לקבל את העובדה שהופעת הרגש מלמדת על כך שיש סיבה לנוכחותו. אמירות הגיוניות כמו "למה את נעלבת? הוא לא שווה את זה" או "מה אכפת לך ממה שהוא אומר? חבל על העצבים", מכוונות לביטולו, מחיקתו והעלמתו של הרגש. כאשר אנו שופטים את הרגשות כשליליים, לא הכרחיים ומיותרים - אנחנו מונעים מהם להתקיים. לכאורה אנו מרגישים אותם, אך מיד אנו עסוקים בתהליך הדחקתם.

ואז, מה קורה עכשיו? לא רק שאני מרגישה פגועה/לחוצה וכדו', עולה בי גם תחושת אשמה ותסכול על כך שקיים רגש שאין בו שום היגיון, או טעם.

מה מחיר ההדחקה? פגיעה פיזית (בדמות כאבי ראש, עורף או גב למשל) או פגיעה נפשית (חרדות, התפרצויות זעם ודיכאון). ניסיונות להדחיק ולהלחם ברגש אולי משפיעים במובן מסוים בטווח הקצר, אך בטווח הארוך - כל הרגשות שלנו שמורים בלא מודע והם יתפרצו בטריגר הבא. או בזה שאחריו.

למען קיומנו הפיזי והנפשי, עלינו למצוא דרכים להשתחרר מהתקיעות, לטפס בסולם ההתפתחות האישית ולהגיע אל שורשי הרגשות המשתקים. את זאת לא נוכל לעשות בעזרת חוקי ההיגיון, אלא בעזרת חוקי עולם הרגש.

אל הרגש יש לדבר בשפתו, שפת הדמיון. מדיטציה קוראים לזה?




11 views

להרשמה